לחשי עוצר נשימה

על לחשי עצירת נשימה
רבים מאיתנו שמענו סיפורים על פעוטות עקשנים או מכוונים שעוצרים את נשימתם עד שהם מכחילים בפנים. אלה אולי נשמעים כמו סיפורי “שניים נוראיים” משעשעים, אבל הם לא מצחיקים את ההורים של הפעוטות האלה. לחשים העוצרים נשימה יכולים להבהיל את ההורים מכיוון שילדים לעיתים קרובות עוצרים את נשימתם עד שהם מתעלפים.

אבל לחשים אלה אינם מכוונים – הם רפלקס לא רצוני, מה שאומר שלילדים אין שליטה עליהם. למרות שהם מרגיזים לראות, לחשים עוצרי נשימה אינם מזיקים ואינם מהווים סיכונים בריאותיים חמורים. כישוף נמשך בדרך כלל פחות מדקה לפני שילד מתחיל לנשום כרגיל שוב.

לחשי עוצר נשימה יכולים להתרחש אצל ילדים בריאים בין 6 חודשים לגיל 6, אך הם הנפוצים ביותר בשנה השנייה לחיים. הם יכולים להיות נפוצים יותר בקרב ילדים עם היסטוריה משפחתית שלהם.

ברוב המקרים ניתן לחזות ואף למנוע אותם בכשפים עוצרי נשימה לאחר זיהוי הטריגרים. ילדים בדרך כלל מגדלים אותם עד גיל 5 או 6.

סוגי כישופי נשימה
לחשי עצירה נשימתיים נבדלים לפי סיבה ומאפיינים:

לחשים עוצרי נשימה ציאנוטיים קורים כאשר ילד מפסיק לנשום והופך לכחול בפנים. לחשים אלה לעיתים קרובות מופעלים על ידי משהו שמרגיז את הילד, כמו להיות ממושמע. בזמן הבכי הילד נושף (נושם החוצה) ואז לא לוקח עוד נשימה לזמן מה. הורים שראו לחשים ציאנוטיים קודמים יודעים בדיוק מתי עוד אחד עומד להתרחש מכיוון שפנים של ילדם הופכים אט אט לגוון כחול, נע בין תכלת לכמעט סגול.
לחשים עוצרי נשימה חריפים הם פחות שכיחים ובלתי צפויים יותר מכיוון שהם קורים לאחר שילד נבהל או נבהל פתאום (כמו להיות מופתע מאחור). שלא כמו כשפים ציאנוטיים, הילדים הופכים חיוורים מאוד, כמעט לבנים, במהלך הכישוף.
שני סוגי הכישופים גורמים לילדים להפסיק לנשום ולעתים לאבד את הכרתם עד דקה. במקרים הקיצוניים ביותר, ילדים עשויים לקבל התקפים. התקף אינו גורם לנזק ארוך טווח ואינו מסכן את הילד לפתח הפרעת התקפים.

אם ילד עובר במהלך כישוף
לרוב אינך צריך לעשות דבר במהלך כישוף עוצר נשימה. ילדכם צריך להישאר בשכיבה עד לקסם.

אם ילדך עובר לזמן קצר, הישאר רגוע ו:

בדוק אם בפי ילדך יש אוכל או כל חפץ שעלול להוות סכנת חנק ברגע שילדך חוזר להכרתו
הסר את כל החפצים או הרהיטים בהישג יד במקרה שילדך סובל מהתקף
ילדים עם לחשים עוצרי נשימה בדרך כלל מתחילים לנשום תוך דקה.

התקשר לטלפון 911 אם ילדך נשאר כחול או לא נושם יותר מדקה.

מתי לראות את הרופא
אם זהו לחש עוצר נשימה ראשון של ילדך, פנה לטיפול רפואי. למרות שלחשים עוצרי נשימה אינם מזיקים, טוב שתבדקו את ילדכם. רופא יכול לקבוע אם זה היה למעשה כישוף עוצר נשימה או מצב רפואי אחר שנראה כמו כזה.

לחשים אלה הם תגובה לא רצונית לרגשות חזקים (כמו לכעוס, לפחד או לתסכל) ונוטים לקרות אצל ילדים בריאים. מכיוון שהם לא רצוניים (לא נעשים בכוונה), הם אינם בעיה התנהגותית. רופא יכול לעזור להורים להבין מה מפעיל כישוף אצל ילדם, כיצד למנוע כישופים עתידיים וכיצד להתמודד איתם אם הם אכן קורים.

לפעמים, אנמיה מחסר בברזל עלולה לגרום לילדים לחשי נשימה. אז רופא עשוי לעשות בדיקת דם כדי לבדוק אם יש אנמיה. טיפול באנמיה עשוי לסייע בהפחתת מספר הכישופים.

מניעת לחשים עתידיים
ברגע שילדים מתבגרים ומפתחים כישורי התמודדות טובים יותר, הם בדרך כלל מגדלים לחשים עוצרי נשימה. אבל בינתיים, הורים יכולים להתמודד עם אתגר גדול יותר מלהיות עדים לכישופים עצמם: למצוא דרכים למשמעת את ילדם שלא יניע כישוף נוסף.

הרופא שלך יכול לעבוד איתך כדי לעזור לך למצוא אסטרטגיות התמודדות עבורך ועבור ילדך. נסו לא להיכנע להתקפי זעם ולהתנהגות עקשנית – ילדים צעירים זקוקים למגבלות ולהנחיות שיעזרו להם להישאר בטוחים ולהיות מותאמים רגשית.

עם ניסיון, אומץ ועזרת הרופא שלך, אתה יכול ללמוד להתמודד עם לחשים עוצרי נשימה תוך מתן סביבה בטוחה ומובנית עד שילדך יגדל אותם.